We publish in Hebrew Jon Snow’s account of the scene in Gaza’s al-Shifa hospital, where doctors struggle to treat adults and children wounded by Israeli attacks. Read the English version here and the Arabic version here.

‘מקום הלידה של הקדושים וחצר המוות של המלאכים’

היא לא יוצאת מראשי. נימה, בת שנתיים. הגלגולת השבורה שלה והאף הסדוק יצרו שני כתמים מוגלתיים ענקיים כמו לפנדה, שלמעשה סוגרים את העיניים הקטנות שלה.

מאז שהיא הופצצה במטח ארטילרי לפני חמישה ימים, היא לא הוציאה קול. היא אילמת. אם לצמיתות, איש אינו יודע.

ונוראדין, משחק ברחוב הומה אדם, נפגע מרסיסים מטיל ישראלי שנורה מ-F-16. מהפיצוץ הזה נפגעו 45 אנשים, הרבה מהם ילדים, שניים נהרגו.

לבסוף, בשלב זה, מהה. הגב שלה מנופץ, הפנים שלה חבולות. היא מכווצת מתחת לסדין הקרוע, הלכלוך מהרחוב עוד דבוק לכפות רגליה. היא רק בת שבע.

אני מסתובב במבוך הצפוף שהוא חלת הדבש של מחלקות הילדים בקומה השניה והשלישית של בית החולים המדהים של עזה, ‘שיפה.’

זה מקום לידה של קדושים וחצר המוות של מלאכים.

הקדושים הם הרופאים מכל העולם שמתמודדים עם ההשלכות העקובות מדם של המלחמה הזו. המלאכים הם הילדים התמימים, שבורים מדי ממלחמה כדי לשרוד.

ד”ר מאדס גילברט, פרופסור לרפואת חירום מנורווגיה, מספר לנו שהמלאי של משככי

הכאבים צנח מתחת למה שהוא קורא ‘הקו האדום’. אבל למרות האתגר האיום הזה, בית החולים הזה מתפקד מצויין תוך כדי ההרס של מלחמה.

הוא מספר לי ש-166 ילדים נהרגו, 1,310 ילדים נפצעו – אבל זה משתנה כל שעה. הוא מוסיף ש 695 מבוגרים נהרגו ו-4,519 נפצעו. בצד הישראלי, 32 חיילים ו-3 אזרחים נהרגו.

הרופא אומר שחלק מהילדים בהם הוא מטפל כל כך פגועים, כל כך זקוקים לניתוחים מסובכים, קטיעות, ניתוח מוח, ניתוח עמוד שדרה, שחלקם אולי לא יחזרו לחיים ברי קיימא.

דין

ישראל הוכיחה אמת מרה אחת. אין דבר כזה התקפה ממוקדת או כירורגית. בשביב האדמה הצפוף הזה, מגודר משאר העולם, הוכח שבלתי אפשרי ‘להרוג חמוש,’ בלי לחסל ילד, 20 ילדים, או איזה סבתא, דודה, בת-דודה, בן של בת-דודה.

החברה העזתית בנויה ממשפחות ענקיות השזורות על פני השטח. קשה לדקור בדקירת סיכה איש אחד – להרוג אותו, ולעזוב. אתה יכול למחוק את ביתו, ומאוד יתכן שהוא לא יהיה שם, אבל ה1 קרובי משפחה כן יהיו, ובסוף ההתקפה הם יהיו מעבר לחיים.

לבסוף, אני תקוע בעיר עזה שלושה ימים. היה מסוכן מידי להתרחק. אבל חלק מהקטל הנוראי ביותר היה דרומה מכאן, במקום אליו אף עיתונאי לא העז ללכת.

אבל יוטוב המבורך, משולב עם פרצים קצרים של טלפון וחשמל, איפשרו לתמונות של מקומיים להגיע לעולם בחוץ, ולנו העיתונאים לאמת ואז לשלב אותם בדיווחים שלנו.

העולם עד למה שקורה בעזה. הדין חייב להינתן.